תנועת I ( אי ) היא התנועה הבהירה ביותר : הסגירה ההדוקה של שפתות הקול מאפשרת כניסה ברורה , ועם זאת קלה , אל הצליל . תנועה זו יכולה אפוא לסייע לבעלי קול ' אוורירי' ולאפשר להם לגבש את הצליל . בעת הגייתה מתרוממת קופסת הקול , הלשון מתקמרת לעבר החך הקשה , ואילו קצה הלשון נוגע בשיניים הקדמיות התחתונות . תנועת מרכז הלשון כלפי מעלה היא הגורם החשוב ביותר הנדרש לבניית תנועה זו ( זוהי ' תנועת לשון , ' בדומה לתנועת . ( E תנועת I מתאפיינת במעבר צר של אוויר בתוך חלל הפה . מנח השפתיים בתנועה זו זהה למנח בעת הגיית A , E-ו אף שיש המדגישים ( בעת דיבור ) את תנועת זוויות השפתיים ' ) חיוך ( ' האופיינית . בזמרה אפשר ומומלץ לבטא את התנועה הזאת גם בלי תנועת זוויות השפתיים . הדבר מסייע לעצמאות איברי הדיבור – הלשון לומדת לפעול ללא קשר לפעולת השפתיים ולהפך . הקישור בין תנועת I לבין העיצורים אינו קשה ; הוא קל וזורם , והדברים אמורים בעיקר בעיצורים המכתשיים הקרובים לתנועה זו מבחינה פונטית : י' עיצורית או . 'ל לעתים מתרשלים דוברי עברית בהגיית התנועה , וזו דומה מדי . E-ל לא אחת הוגים בעברית של ימינו ( בעיקר בפעלים בבנ...
אל הספר