חקר הלאומיות כפנומן היסטורי

מאז הופעתה בהיסטוריה כעיקרון פוליטי , כאידאולוגיה וכגורם היסטורי המביא תמורה , מיקדה הלאומיות כלפי עצמה תגובות פובליציסטיות , עיונים של הוגי דעות , ובמאה שלנו גם מחקרים היסטוריים ומחקרים חברתיים . עם זאת , קיים עד היום לצד המחקר גם שיפוט ערכי של התופעה , המתבטא בדברי שבח וגנאי בוטים . קנת מינוג ( K . Minogue ) כותב , שתחילת הלאומיות באגדת היפהפייה הנרדמת והמתעוררת , וסופה שהיא הופכת למפלצת . סיטון וטסון ( Seton-Watson ) כותב , שהלאומיות היא כמו מטבע , שדיוקן גריבלדי בצדו האחד ופני מפקד אושוויץ בצדו האחר . שלזינגר ( Schiesinger ) כותב , שהלאומיות משחררת אך גם משעבדת . אפשר להביא דוגמאות נוספות רבות לסגנון כתיבה ערכי , לשיפוט מוסרי וליחס רגשי בלפי תופעת הלאומיות , מאפיינים שרוב הספרות בעבר לקתה בהם . אחת הציטטות הפופולריות בהקשר זה היא מגרילפרצר , ( Griiiparzer ) הסופר האוסטרי שכתב : "מאנושיות , דרך לאומיות , לחייתיות . " ההנחה המאפיינת , כפי הנראה , את הגישה השיפוטית ללאומיות היא , שאם ישוכנע הציבור באופי השלילי של הלאומיות יחליט לוותר עליה , והיא תעבור מן העולם . אפשר לומר , שמאז הופעת...  אל הספר
מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גורין בנגב