עמירם אורן כללי הארגון הגאוגרפי הארצי של צה"ל כפי שהוא מוכר כיום מתבסס על ארבעה פיקודים מרחביים : פיקוד צפון , פיקוד מרכז , פיקוד דרום ופיקוד העורף . הספרות שעניינה בטחון ישראל בכלל והקשרו הצבאי בפרט אינה עוסקת בהיבט המרחבי של צה"ל , בוודאי לא בתקופת הקמתו . מטרתו של מאמר זה להציג את ראשית התפתחותם של הפיקוד המרחבי ושל עוצבות היסוד של כוחות היבשה בשנותיו הראשונות של צה"ל . בהקשר זה יידונו הרקע המדיני , הבטחוני והכלכלי של התפתחות זו , תפיסת הביטחון של צה"ל בכל הנוגע לאיום על מדינת ישראל ולמענה הראוי לו , והשינויים הארגוניים שחלו בצה"ל למן הקמתו במלחמת העצמאות , במהלך תקופת המעבר שלאחריה ועד תקופת בנייתו מחדש , מ 1950 ועד מבצע סיני . ההחלטה למקד את הדיון במסגרת הזמן שבין מלחמת העצמאות למבצע סיני נסמכת הן על שיקול ענייני , הן על שיקול טכני . לשיקול הענייני שלושה היבטים : ראשית , בתקופה הנדונה התבסס צה"ל בעיקר על חיל רגלים , והדבר השפיע על ארגון המסגרות המרחביות שלו ; שנית , מקובלת הקביעה כי בסוף שנת , 1956 לאחר מבצע קדש , הסתיימה תקופת ' העשור הראשון' והוסר ( לפחות זמנית ) איום חיסולה של...
אל הספר