יהודית תידור באומל מבוא הכול החל מסיפור זקנו של ראובן הכט . במשך קרוב לחמישים שנה היה סנטרו של ד"ר הבט מכוסה זקן קצר , מעוצב בסגנון אירופי . הכט , מייסד חברת 'דגוך שבחיפה , היה חבר ותיק בתנועה הרוויזיוניסטית , נצר למשפחה שווייצרית יהודית אמידה . יום אחד , בעת ששוחחנו על פעולות ההצלה שבהן השתתף בתקופת השואה , ציין הכט שאחת המזכרות שנותרו לו מאותה תקופה היא הזקן . וכך אירע הדבר : בחג הפסח תקרה ( 1945 ) עבד הכט עם קבוצת פעילים מאגודת ישראל שבשווייץ ' ) קבוצת שטרנבוך ( ' בהכנת רשימות הצלה . בשמונת ימי החג עבדה החבורה יומם ולילה , עם הפסקות קצרות לצורכי מזון ושינה . כנהוג בחול המועד לא התגלחו הגברים החרדים כל אותו השבוע , וכאות לשותפות הגורל הצטרף אליהם בנוהגם זה גם הרוויזיוניסט החילוני רודולף הכט . בתום החג החליט הכט להשאיר את זקנו כמזכרת לשותפות שהצילה יהודים מלוע הארי ' . הסיפור ששמעתי מפי ד"ר הכט מחדד סוגיה שעלתה פעמים אחדות במהלך תולדותיה של התנועה הרוויזיוניסטית , ועניינה מערכת היחסים האמביוולנטית בין תנועה זו לבין גורמים חרדיים בכלל , ובינה לבין אגודת ישראל בפרט . מערכת היחסים הזאת ש...
אל הספר