מרדכי בר און מבוא ב 22 במאי 1967 מביא נשיא מצרים גמאל עבדול נאצר את המתיחות בסיני לשיאה על ידי חסימת מצרי טיראן לפני שיט ישראלי . למחרת מפרסמת מוסקבה את הצהרתה הרשמית בנוגע למשבר שנוצר במזרח התיכון מאז מחצית החודש . הצהרה סובייטית זו מפרטת באריכות רבה את השתלשלות המאורעות במהלך המשבר אך עוברת בשתיקה גמורה על חסימת המצרים . שתיקה זו עומדת בסתירה בולטת לגיבוי התקיף שמוסקבה נתנה לשני המהלכים האחרים שחוללו את המשבר : החדירה המסיבית של הצבא המצרי לסיני וסילוקו של כוח האו"ם מגבול ישראל . מוסקבה מסבירה שהיערכותו של הצבא המצרי בחצי האי סיני נובעת מן הצורך 'לכבד את מחויבותה של מצרים לברית ההגנה שלה עם סוריה / ובכל הנוגע לסילוקו של כוח האו"ם אומרת לשון ההודעה ש'לאור המצב שהתפתח עלולה נוכחות כוח האו"ם באזור עזה ובחצי האי סיני לתת לישראל יתרון , אם זו תרצה לפתוח בפרובוקציות צבאיות נגד ארצות ערב . " ההודעה הסובייטית מתעלמת לחלוטין מן העובדה שכוח האו"ם נדרש להסתלק גם מעמדותיו בשרם אל שיח / למרות החשיבות האסטרטגית והמדינית המיוחדת שנודעה לאחיזתו של האו"ם בנקודה רגישה זו , וחרף ההתחייבויות שאומות שונ...
אל הספר