אלי צור במחצית ינואר 1950 נערך בכנסת הדיון בעניין התיקון לחוק שירות הביטחון . אגב דבריו בנוגע לשאלת גיוס בני קיבוצים לצה"ל אמר דוד בן גוריון : התנועה החלוצית בתוכנו , הדוגלת , ולא לשווא , כחלוציות - לא הכזיבה אף פעם כאשר הכזיבה בתקופה גדולה וקשה זו . איפה התנועה החלוצית בקליטת העליה ? אלפי החלוצים שעשו גדולות במשקיהם ובקיבוציהם - מה עשו בשביל העליה העממית הגדולה ? בשביל העליה של משקם - כן . בשביל העליה של קיבוצם - כן . אבל מה עשו בשביל שלוש מאות אלף העולים ? אני בוש ונכלם שתי שנים אלה למראה כשלונה של התנועה החלוצית : נפל הדבר הגדול ביותר בתולדותינו , החלה יציאת מצרים , החל קיבוץ גלויות - מה עשו חלוצינו ? האם גוייסו הקיבוצים לשם כך ? למעט קריאת ביניים של חבר הכנסת מאיר יערי לא נשמעה מן המליאה כל תגובה לדברי בן גוריון . מאז הפך המושג 'בוש ונכלם' לחלק מהפולקלור הפוליטי של ישראל , ונוצקו בו שתי משמעויות : בעיני החברה הלא קיבוצית הוא סימל את כשלון הקליטה בתנועה הקיבוצית בימי העלייה ההמונית , ובעיני חברי הקיבוצים הוא נתפס כסמל למלחמתו של בן גוריון בתנועה . כל אחת משתי הסוגיות הללו מחייבת דיו...
אל הספר