משה שמש בפרספקטיבה היסטורית , הסכם אוסלו הוא ההישג הגדול והמשמעותי ביותר שהשיגה התנועה הלאומית הפלסטינית החדשה מאז עלתה למרכז הזירה הערבית והפלסטינית בינואר . 1965 ההסכם חנך תקופה חדשה בתולדותיה , תקופה שתוביל להגדרה עצמית של הפלסטינים ולכינונה של מדינה פלסטינית בשטחי הגרה המערבית ורצועת עזה , שיקושרו ביניהם בקשר יבשתי . בעקבות הופעתה של תנועה זו חלו בסכסוך הישראלי ערבי התפתחויות מדיניות שהפכו את הפלסטינים לצד עיקרי בסכסוך זה . ניתן לומר כי בכך למעשה הוגשם חזונו של נאצר , שלראשונה בא לידי ביטוי במרס , 1959 במועצת הליגה הערבית , כאשר יזמה מצרים את הצעתה בדבר החייאת הישות הפלסטינית במטרה להפוך את הפלסטינים לצד עיקרי בסכסוך עם ישראל . נאצר חשב שבכך תהפוך הבעיה הפלסטינית מבעיה של גבולות ופליטים לבעיה לאומית , דהיינו לבעיה של עם הזכאי להגדרה עצמית . ממדוח נופל , ממנהיגי החזית העממית הדמוקרטית ואחר כך ממנהיגי מפלגת 'פדא , ' שעקב מקרוב אחר השיחות החשאיות שהובילו להסכם אוסלו , השווה אותו מבחינת 'השפעתו ותוצאותיו הישירות והעקיפות על הסכסוך הפלסטיני ישראלי לאלו של הצהרת בלפור משנת , 1917 של מלחמ...
אל הספר