מרדכי בר און הקדמה בשנת 1955 החלפתי את סא"ל נתנאל לורך בתפקידו כראש ענף היסטוריה במטכ"ל . עיקר עיסוקנו היה בהשלמת המחקרים הנרחבים על קורות מלחמת העצמאות שיזם לורך ושטרם הושלמו . ואולם , לנוכח ריבוי פעולות התגמול שיזם צה"ל במהלך אותה שנה התחלנו לחקור גם את אירועי 'הביטחון השוטף . ' לקראת כל פעילות מבצעית חשובה נשלח אחד מקציני הענף ( על פי רוב היה זה רס"ן משה אילן ) למפקדת הגדוד ; אותו קצין נכח במפקדה בשעה שזו ניהלה את הפעולה , ולאחריה השתתף בתחקירי הקרב שערכו המפקדים ואף גבה בעצמו עדויות מפי מפקדים וחיילים שהשתתפו בו . בשובו למטה היה הקצין מסכם את סיפור המעשה בחיבור , אשר כלל גם את הלקחים שהפיקו מבצעי הפעולה עצמם . חיבור זה הודפס והופץ כחומר 'סודי' בכל צמרת צה"ל . הכוונה היתה להפיץ בין המפקדים הן את לקחי הפעולות והן את 'רוח הלחימה' שפיעמה בקרב היחידות שביצעו אותן . ב 10 בדצמבר 1955 הורה לי אל"מ דוד אלעזר ( דדו , ( שהיה מפקדי הישיר כראש מחלקת תורת הלחימה , ללוות את הצנחנים למבצע גדול שעמד להתבצע על חופיה הצפון מזרחיים של הכינרת . פעולה זו עמדה להיות הפעולה המורכבת ביותר של צה"ל מאז מלחמ...
אל הספר