הדפוס המשיחי: רדיקליזם ורומנטיקה בהיסטוריה ובספרות

אלה בלפר במכלול השאלות והקשרים שבין עולם הספרות לעולם ההיסטוריה ענייננו כאן הוא השאלה הפוליטית דווקא : האם , מתי , ועד כמה הספרות היא בגדר פקטור פוליטי ? האם ובאלה תנאים מיטשטשת ההבחנה העקרונית בין 'עולם הרוח' הספרותי ובין ' עולם המעשה' של ההיסטוריה ? מתי ומדוע מתעצם משקלה הסגולי של הספרות בתוך הקונטקסט של ההוויה ההיסטורית , והספרות חדלה להיות אופן של אמירה ביחס להיסטוריה ונעשית 'נפש פועלת , ' כביכול , בתוך ההיסטוריה גופא ? והאם אין סתירה עקרונית בין תמונת העולם הברוי הפנימי היצירתי של הספרות ובין האקטיביזם הפוליטי המגשר על הפער שבין החיים לאמנות ? כל דיון היסטורי פוליטי בשאלת האקטיביזם הספרותי בהיסטוריה נוגע אפוא מלכתחילה בטיב הקשר שבין הספרות להיסטוריה , ולפיכך הוא חייב להתבסס על שלוש הנחות יסוד הנבנות זו על גבי זו : א < מהות האמירה הספרותית כלפי המציאות ; ב < היסוד המהפכני - המחאה , הביקורת והאמביוולנטיות הגלומים במעמדו של הסופר ובמיקומה של הספרות כלפי המציאות - וזאת משום ייחודה של האמירה הספרותית ; ג < הפוטנציאל הקיים בטקסט הספרותי לשמש את העיון הפוליטי היסטורי במציאות כרובד מעמיק ...  אל הספר