גד אופז שלבים ביצירתו ההגותית של גורדון פרשת חייו ומסכת הגותו של אהרן דוד גורדון הן גילוי יוצא דופן בתולדות המעשה הארצי והיצירה הרוחנית של תנועת העבודה הציונית . הוא עלה לארץ בשנת תרס"ד ( 1904 ) כאדם מבוגר ועתיר נסיון חיים , כשבצקלונו מונחים כבר יסודות מגובשים להשקפת עולם . לאנשי העלייה השנייה , שהיו צעירים ממנו ביותר משנות דור , היה גורדון נושא דמות האב והסב . הם ראו בו משענת בטוחה במציאות הסוערת ורבת התהפוכות שבה חיו . רבים מהם נפגשו ושוחחו אתו . היו שבאו לשחר את פניו כעולי רגל המבקשים קשר עם דמות כריזמטית , שתעניק להם חום אנושי וסעד רוחני . אך רק מעטים מביניהם ירדו לעומק הגותו , ומבין אלה שירדו לסוף דעתו רק יחידים הזדהו אתה , משום תביעתו הנחרצת להגשמה עצמית הלכה למעשה . לכן חרף ההערכה שרחשו לו והרצון להתקרב אליו , גורדון עצמו חי בתחושת בדידות כואבת . בשנת תרס"ט ( 1909 ) החלו מתפרסמים דבריו , בין אם כאיגרות , ששלח לכתבי עת ציוניים בחו"ל , ובין אם כמאמרים , שפרסם בכתבי עת ארץ ישראליים . מאותם ימים ואילך נודע שמו ברבים , והוא היה מוכר , בארץ ובחוץ לארץ , כדמות מופת . דמות של חלוץ שאינ...
אל הספר