ביטחון ומדיניות חוץ

הציונית החדשה ) ' הצ"ח , ( שפרשה מהתנועה הציונית ב , 1935 בהנהגת זאב ז'בוטינסקי , יצאה בחריפות נגד החלוקה . ההתנגדות מצאה ביטוי גם בתנועה פנימה : מנחם אוסישקין ניצב בראש השוללים מימין , ומשמאל בלטו ברל כצנלסון ויצחק טבנקין . גם המחייבים נחלקו בינם לבין עצמם בדבר הטקטיקה המדינית . דוד בן גוריון ומשה שרתוק > שרת < טענו כנגד חיים וייצמן על שלא נזהר מלהביע את הסכמתו , שכן , לדבריהם , אין הציונים צריכים לקבל את החלוקה אלא כ'דבר 3 השליט . ' לאחר פולמוס נוקב בקונגרס הכ' ( ציריך , קיץ ( 1937 נענתה התנועה הציונית לרעיון החלוקה , אף כי שללה את התכנית כנתינתה , וניגשה למאמץ 'לשפר' אותה 4 בלי להירתע מ'שרטוט מפות . ' הצרכים הדחופים נשקלו לאור ההנחה שתיתכן 'מדינה לאלתר . ' במרכז 'ההגנה' נשקלו הן שיקולי ביטחון וגבולות והן דרכים לבניין הכוח הצבאי העצמי . היתד , זו הפעם הראשונה שההנהגה ו'ההגנה' נתבעו ל'הערכות מצב' מדיניות וצבאיות , כדי לגבש טיעונים ולהציג פתרונות , וראשי ההנהגה הציונית , שלא עמדו לרשותם אלא השכלתם הכללית עיונית ואותו ניסיון בטחוני שנקנה מאז פרוץ המרד הערבי ב , 1936 ראו לנכון לשתף בד...  אל הספר
מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב