תופעה של נטילת מזכרות מהמקומות הקדושים היתה נפוצה בקרב עולי הרגל . חפצים אלו שימשו לצליינים במזכרות שהזכירו להם את חוויית הביקור , וכן לסגולה ורפואה . העצים הקדושים היו שייכים למקום או לקדושים הקבורים במקום והוטל איסור חמור לפגוע בהם . כך , למשל , כתב רי שמואל בן שמשון ;( 1211 ) "הלכנו לעלמה וטרם בואנו מצאנו קברו של ר' 7 אלעזר ועליו ב' אילנות , ואין שום אדם רשאי ליטול מהם אפילו עלה . " מנחם החברוני מפרט 8 את עונשו של החוטא : "והלוקח מהם ואוכל עלה אחד מהם מיד נופל מת . " איסור זה נועד , בין היתר , למנוע את הפגיעה בעצים הקדושים בידי המאמינים . הגבלות אלה הוטלו על כל מבקר , יהודי ומוסלמי כאחד , כפי שמציין תלמיד הרמב"ן : "ואין אדם רשאי ליקח ממנו ענף , לא יהודי 9 ולא ישמעאלי פן יענש . " קיימים סיפורים שונים הממחישים את עוצמת העצים הקדושים ואת העונשים שהוטלו על אלה שפגעו בהם . ידוע הסיפור על עץ שקד של ר' יהודה בר אלעאי בעין זיתים , המובא על ידי ר' משה באסולה , בראשית התקופה העות'מאנית : " אומרים שישמעאלית אחת עלתה על אילן שעל הקבר ללקט שקדים . ואמרו לה האחרות שתיקח רשות מן החסיד והיא גידפה ב...
אל הספר