הקבר האופייני הוא מבנה מרובע עם פתח נמוך וחלון קטן , מקורה בכיפה ועליה אבן אלכסונית , המעוצבת לרוב כחצי סהר . המבנה הלבן והכיפתי הוא מסימני ההיכר הבולטים ביותר של קברי הקדושים המוסלמים . זאת , לא רק במבנים הפשוטים אלא גם במסגדים ובקברים חשובים , שהפכו למקומות יראה מרכזיים . פנים המבנה מסויד תמיד , אף שלעתים , בשל מצבו הרעוע , הדבר ניכר אך בקושי . רבים מקברי הקדושים מוזנחים וסובלים מפגעי הזמן , ואחרים נהרסו במהלך המלחמות ולא תוקנו . לעתים נעשה ההרס במתכוון על ידי תושבי הכפר , שכן בהיות הקבר במקום נישא הוא שימש נקודת ציון לפגזי האויב . בקיר הפונה דרומה מצויה גומחת התפילה ( מיחראב . ( לעתים מצויות גומחות אחדות זו לצד זו - לא אחת בכל ארבעת הקירות , ללא כל שיטה וסדר . הגומחות סובלות , בדרך כלל , מלכלוך וגריסה , שכן זהו המקום שבו מרבים המבקרים להסתופף ומודלקים בו מנורות שמן ונרות . ניכר שפנים המבנה היה מעוטר פעם לרוחבו בפסי צבע מקבילים " ) אפריז . ( " עיטור נפוץ אחר הוא כף יד " ) חמסה . ( " לפי האמונה המוסלמית העממית , היד היא ידה של פאטמה , בתו של מוחמד , והיא סגולה לברכה ( במסורת הנוצרית ז...
אל הספר