הכנסיה הנוצרית כינתה כך את אלה שסבלו ומתו על קידוש אמונתם במאות הראשונות של הרדיפות הנוצרים בידי הרומיים , ולא התכחשו לה . מקורה במלה היוונית "מרטוס" שפירושה "עד . " במאה השניה התייחס מונח זה לאלו שהעידו במותם על אמונתם . כבר בחזון יוחנן שבברית החדשה מובא המונח "עד נאמן" לאדם שנהרג על מזבח אמונתו ( שם ב , יג . ( היו אלה המרטירים ששילמו בדמם על כך ששימשו עדים לאמיתות תורתו של ישו וממשיכיו . עד המאה השלישית נקראו מרטירים גם הסובלים למען האמונה בישו בלי שנשפך דמם . פולחן המרטירים זכה להכרה לאחר הכרזת הנצרות כדת שלטת בהשתתפות המוני מאמינים . הכנסיה הקדומה כיבדה את זכרם והביעה את הרעיון , שישו עצמו לוקח חלק ביסורי המרטירים . ב 305 פסקה רדיפת הנוצרים בפקודת דיוקלטיאנוס . עם המרטירים הראשונים נמנו סטפנוס ( מעה"ש ז , ס , ( יעקב ( שם יב , ב , ( פטרוס ופאולוס , שהומתו ברומא . במרוצת הזמן , משנשתרש פולחן הערצת המרטירים , נהגו להעלות את זכרם על קברם , או במקום שנטמנו שרידיהם , לשאת לכבודם תפילות , שהיו עיקר הטקס ולהפליג בשבחם . כן הוקמו מבני הנצחה מפוארים לזכרם . אט אט החלו אף לבקש את התערבותם וא...
אל הספר