משמעותה בנצרות "שינוי המהות" על ידי הפיכת הלחם והיין לגופו ולדמו של ישו בעת סעודת הקודש . לפי הברית החדשה ( מתי כו , כו-כו,- מרקי יד , כב-כד ועוד ) אמר ישו בסעודה האחרונה על הלחם י "זה גופי , " ועל היין 1 "זה דמי , " ואף ציווה לחזור על טקס הסעודה לזכרו . כבר הנוצרים הראשונים התייחסו לטקס "בציעת הלחם" כחזרה על מעשהו של ישו . במאה השניה החלה להתפתח האמונה , שהלחם שאכלו והיין ששתו בסעודת הקודש הם גופו ודמו של ישו . כאשר ישו נחשב לזהה עם אביו שבשמיים , אכילת הלחם ושתיית היין נחשבה כאכילת הגוף ושתיית הדם של האל . בימי אבות הכנסיה לא נתפתחה תורה מוגדרת ואחידה בעניין זה , והיו שפיקפקו בדבר , אם נוכחותו של ישו בלחם וביין בשעת סעודת הקודש , לאחר שהכומר קידש על הלחם ועל היין בשעת המיסה , היא סמלית או ממשית . מן המאה הרביעית ואילך הרבו אבות הכנסיה לדבר על הפיכת הלחם והיין לגופו ולדמו של ישו ממש . עמדה זו נתגבשה ונתחזקה בימי הביניים . בוועידת הלאטראן הרביעית 215 ) ו ) נקבעה תורת הפיכת הלחם והיין לגופו ולדמו של ישו ממש , כמחייבת את הנוצרים . באותו זמן נתקבל הדבר כמחייב גם בכנסיה המזרחית . טקס הסעוד...
אל הספר