המקרא היה מקודש בעיני ישו וממשיכיו בארץ ישראל , כעדות הנוסחים מראשית הכנסיה , הכוללים רק את ספרי המקרא המקובלים . לעומת זאת , הכנסיה הנוצרית בראשיתה לא קיבלה עוד את הקאנון העברי , אלא הוסיפה קדושה גם לחיבורים יהודיים מסוימים ביוונית , והשתמשה למעשה בטקסט של תרגום השבעים . הגרסאות הלטיניות של המקרא תורגמו תחילה מיוונית ורק בסוף המאה הרביעית תורגמו בידי הירונימוס מעברית . תרגום זה , הידוע כ"וולגטה , " היה לנוסח הרשמי המקובל של הכנסיה הקתולית והוכר על ידה החל מהמאה ה 16 כטקסט הראוי היחיד בלטינית לכתבי הקודש . הכנסיות המזרחיות השתמשו בתרגומים משלהן ( סורית , קופטית ועוד . ( הנערות הקדומה ראתה את עיקר חשיבותו של התנ"ך בכך , שהוא ניבא את בואו של ישו , שבו התגשמו התקוות המשיחיות . בלוקס נאמר : "אלה הם הדברים אשר דיברתי אליכם בעוד היותי עמכם כי המלא ימלא כל הכתוב עלי בתורת משה ובנביאים ובתהלים" ( כד , יד . ( לפיכך , עם הופעת ישו פג , לדעת הנוצרים , תוקפן של רבות ממצוות התורה , אף שספר התנ"ך נותר מקודש . במרוצת הזמן הפך התנ"ך ל"ברית ישנה" " ) ברית ראשונים , ( " הבטלה כביכול ועומדת בניגוד ל"ברי...
אל הספר