שלום צבר מכוא מאז הקמתו של שער טיטוס ברומא , הזיכרון החזותי של ירושלים והמקדש החרב עמדו במוקד רחשי הלב של הקהילה היהודית העתיקה ביותר באירופה . הנוכ חות היהודית ברומא , הנמשכת ברציפות עד היום , תועדה כבר בתקופה שקדמה לחורבן בית שני . אולם חורבן הבית והקמת שער הניצחון של טיטוס , המחישו את ההתרפקות בת אלפי השנים למרכז הקדושה שחרב ולעצמאות הלאומית שנגדעה . במאות השנים הבאות , ביטאו יהודי איטליה בדרכים שונות את רגשותיהם העמוקים וגעגועיהם לעיר הקודש ולמקדש החרב , ובכך לא היו שונים מאחיהם בתפר צות שחיו תחת השלטון הנוצרי באירופה , או תחת שלטון האסלאם . אך הם לא רק התפללו לכיוון ירושלים , ובכך ציינו יומיום את הערגה לשוב לארצם ולקומם את העיר ומקדשה , אלא גם מצאו דרכים לבטא זאת באומנויות . בהקשר זה המקרה של הקהילה האיטלקית הוא אולי המרתק ביותר , ולו בשל ההשפעה הכבירה שנודעה לאמנות האיטלקית על האמנות היהודית בארץ המגף . האמנות היהודית שהתפתחה במידה רבה לצד איסורים הלכתיים , משקפת את המתח בין מגבלות המסורת וההלכה לבין צורכי הקהילה וזיקתה התרבותית לחברה הסובבת אותה . לאורך ההיסטוריה הארוכה של חיי...
אל הספר