כיפה עגולה לבנה הבנויה על הקרקע , גובהה כ 1 , 'מ ולה פתח לכיוון מערב . על הפתח סוגרת דלת מתכת מרושתת . בתוך המבנה ישנו משטח מתכת עגול המיועד להדלקת נרות . תושבי הכפר פוקדים את המקום כדי להתפלל ולקיים נדרים , מדליקים נרות שמן ומשאירים במקום בקבוקי שמן במנחות . מסביב למבנה רחבה מגודרת וספסלי ישיבה . בעבר היה במקום עץ חרוב גדול , שיוחסה לו קדושה . לפי המסופר , בצילו ישב הנביא שועיב ומפריו אכל . הוא נקרא , על כן גם ' חרוב הנביא שועיב ( ח'רובת נבי שועיב . ( כיום גדל במקום עץ אזדרכת גדול . להלן אגדה על עץ חרוב זה , כפי שרשם ד"ר נג'יב עבדאללה נבואני מפי סבו עלי בכפר ג'וליס ; לפני שנים רבות התגוררה משפחת נבואני בכפר ג'וליס . באחד הימים מת אחד מנכדיה והשאיר אחריו שני בנים שחילקו ביניהם את אדמת הירושה , חלק בחלק . היה שם עץ חרוב גדול שהניב פרי רב . נטל האח הבכור את העץ ולא רצה לתת לאחיו הצעיר את חלקו . הפציר בו אחיו , אך לשווא . מה עשה האח הצעיר ? ישב לרגלי העץ והתפלל לאלוהים : "אנא , אלוהים , מנע פרי מן העץ הזה , כי אחי הבכור חמס אותו ממני בכוח . " כעבור שנה קרה נס : העץ גידל פרחים אך לא הניב ...
אל הספר