שער 6 העשור השני — העלייה שקלטה אותנו

" זה היה בנוכחותנו , זה ביחד איתנו נהפך לאמרה " . — בוריס פסטרנק ש ורות אלה , הלקוחות מהפואמה של בוריס פסטרנק , " שנת , " 1905 על המהפכה הרוסית הראשונה , כמו נכתבו לסיכום כל אחד משני העשורים של גל העלייה מברית המועצות לשעבר . העשור הראשון , על סערותיו והתפתחויותיו הדרמתיות , התרחש בנוכחותם של העולים , אך כוחה של המסה הקריטית שלהם תורגם בעיקר לפעילות בתוך הקהילה , עם השפעה מוגבלת על החברה כולה . לקראת סופו של העשור הראשון העולים אמנם למדו להשתמש בשיח של זכויות להשגת יעדיהם , אך לאו דווקא לצורך יצירת זהות משותפת , אלא בעיקר כדי לשמר את זהותם הייחודית . החברה הוותיקה חדלה לראות בכך איום קולקטיבי , אם כי ותיקים רבים המשיכו להחזיק בדעה כי העולים אינם מבינים את הדמוקרטיה , ערערו על זכות הבחירה האוטומטית שלהם ודבקו בתפיסה כי העולים מביאים עמם פשע . לעומת זאת , הם הכירו בתרומתם לחינוך ולשירות הקרבי בצה"ל . בעשור השני , העתיר דרמות וטרגדיות משלו , נהפכו כ 980 אלף איש שהגיעו למחוזותינו עד אז מנוכחים — שלעיניהם נפרשת הדרמה הגדולה ששמה ישראל והמזרח התיכון — למיליון איש אשר , במילותיו של פסטרנק , ...  אל הספר