בפרק הקודם ראינו כיצד המכילתא קוראת את הפערים ואת ההטרוגניות שבסיפורי התורה . בפרק זה ברצוני להמשיך בדיון זה , תוך התמקדות בסמנטיקה ובסמיוטיקה המדויקות של כפל משמעות ובדרך שבה המדרש מגיב לו . כוונתי לקרוא בעיון את פירושה של המכילתא לסיפור מסוים בתורה , כדי להראות שהמדרש מגיב לכפל משמעות המצוי כבר בשיח עצמו . ועוד זאת אנסה להראות , שהמדרש , כדי להסיר את כפלי המשמעות , איננו רק מנכס את הטקסט או מטה מראש את משמעותו , אלא בוחר מבין אופציות פרשניות המצויות בכתבי הקודש עצמם . ריפטר הגיש לנו ניתוח מדוקדק ביותר של מושגי כפל המשמעות והאינטרטקסטואליות ביצירה הספרותית . המושג החזק ביותר שהציע הוא 'אי דקדוקיות' , ( ungrammaticality ) היינו תחושת אי נוחות הנוצרת בנקודה מסוימת בטקסט , ברמה כלשהי של לשון או שיח , אי נוחות המצביעה באמצעים סמיוטיים על טקסט אחר , המשמש מפתח לפענוח הטקסט הראשוני . מושג זה מוליך אותנו צעד נוסף מעבר ל'פערים' כתופעה אינטרטקסטואלית בהפקתו של טקסט סיפורי , ופורש לפנינו את האפשרויות הקיימות לקריאת אותו טקסט והאינטרטקסטואליות שלו . ענייני כאן בסוג מסוים של 'אי דקדוקיות' כזאת , ...
אל הספר