התיאור של ערי הלויים כפי שתוארו כאן ובספר במדבר תלוש מן המציאות . תלישות זו מבוססת בחלקה על ההנחה המשותפת לכל סופרי המקרא שאל להם למשרתי ה' להיות בעלי נכסים ארציים , ה ' הוא נחלתם ( במ' יח , כ כד ; דבי יח , א ד ; ולעיל יג , יד ועוד , וראה בפירוש על יג , יד . ( אבל לא תתואר מציאות שלא היה ללויים ולכוהנים רכוש קרקעי במושבותיהם , למרות התמונה המתוארת בפרשיות של ערי הכוהנים והלויים , ששדות העיר אינם שייכים לכוהנים וללויים . דבר העולה מן ההבחנה בין שדות העיר למגרשיה . ומה שלא פירש הכתוב בדיוק בבמ ' לה , ששם הוזכרו רק מגרשי הערים , בא הכתוב ביהו ' כא ופירשו תוך הדגמה : העיר חברון ומגרשיה ניתנה לכוהנים " , ואת שדה העיר ואת חצריה נתנו לכלב בן יפנה בארוזתו " ( פס' יא יב . ( ועוד זאת , לפי התיאור של ערי הלויים היו יושביהן רק לויים . אבל כשהגיע הסופר אצל חברון שנאמר עליה שניתנה לכלב לנחלה , היה צריך לתרץ את הסתירה שבין הכתובים , ופשט אותה כדרך שפשטה - העיר לכוהנים וסביבותיה לכלב ( ראה לעיל . ( אבל אין להניח שערי הלויים היו מיושבות בלויים בלבד , רק שנתייחד להם רובע לשבתם כדרך כפרים גדולים ועיירות ...
אל הספר