המשסט הקשה שביס מוציא על הבנות בפסקה זו הוא תמוד . בעינינו , ומתנגד לרוח הסבלנות ואהבת האדם והחסד שהוא מלמד במקומות רבים בספרו . כבר למעלה הביע ב"ס דברי קפדנות על הבנות וחשד בצניעוחן ( ז בה נו , בב ג ה , ( אבל דבריו בפסקה זו , המרשיעים את כל הבנות בנטייה טבעית לזנות , מבלי להבדיל בין הטובות והרעות , הם מופרזים ומוגזמים ביותר . אמנם הוא היה קסדן גס לבנים וחינוכם ( ל א-יה , ( אבל יחסו לבנות הוא יותר גרוע וקשה . אפשר שיחס זה היה מיוסד על נסיון בחייו , ושהיו לו לעצמו או לחבריו בנות שיצאו לתרבות רעה . אבל יש לזכור שיחם של חשדנות לבנות היה רגיל בימי קרם גם בי ך היהודים גם בעמים אחרים ; הש ' ב' ב"ב יו ב ! אוי למי שבניו נקבות , " ומאמרים אחרים כיוצא בו יא יד . הבת גורמת דאגות לאביה כל ימי חייה נמצא גם ב' סנהד' קב בנוסחה זו ; 3 " ת לאליה מטמו ^ ת שוא / מפלוךה לא "שף . בקטנותה שמא תוזפוזה / לנערותה שמא תןג : ה . בגרה שמא לא תגקיא / נשאת שמא לא יהיו לה בנים / הןל ו ינה שמא תעשה לשפים" ( והש' מבוא , . ( 89 , 51 §§ [ יא ] לאב גמרא ; לאליה : ס : על אליה -. מטמנת כך גח ג ? : רא ן גל : ' מטמון : ס : ...
אל הספר