משחק במילים יווניות בחידות עבריות-ארמיות: מגעים בין תרבותיים במדרשי האגדה?

גלית חזן-רוקם בספרו 'על סוד חתום' ייחד דן פגיס מקום נכבד לתחבולה השירית בת ימי הביניים 1 המכונה בלשונם של המשוררים אשר בהם עסק - 'לועז' . השימוש ב'לועד הביא אל תוך המרקם השירי העברי משמעויות של מילים בלשון הלעז של תרבות הרוב שבתוכה חיו המשוררים העבריים , וברוב המקרים המתוארים שם מדובר באיטלקית . כפי שמראה פגיס בהרחבה , ה'לועד שימש בידיהם של המשוררים העבריים באיטליה כלי גמיש ומתוחכם למימוש קיומם בתוך התרבות האיטלקית ולסימון בעלותם עליה , גם בשעה שהם יוצרים בעברית . בהקשר הכתיבה השירית שלהם ובהתאם לתרבות השירה המתוחכמת במיוחד אשר לה היו שותפים , התייחסותם לשימוש בלעזים בלשון השירה העברית הייתה מלווה במודעות גבוהה וברפלקסיה מתמדת . התופעה של התייחסות פעילה ללשון אחרת מצויה במידה זו או אחרת של 2 אינטנסיביות בספרות העברית לתקופותיה . ספרות חז"ל הענפה מתבטאת , דרך קבע , באופנים רבים של צירופים ופעולות גומלין בין העברית לארמית . דוגמות מובהקות ונראות לעין מצויות גם בזיקה של הסופרים מדורות תחיית הלשון העברית בשלהי 3 המאה התשע עשרה למכורתם הלשונית ביידיש . אפשר שקיומה רב השנים של העברית בתוך רי...  אל הספר
מוסד ביאליק