במרוצת השנים הוצעו הצעות מגוונות לטיפול בתופעת היעדר האכיפה של איסור האפליה על רקע לאום . סוג אחד של הצעות מכוון לחיזוק מערך האכיפה הקיים בדרך של החמרת העונשים והסנקציות שתכליתה להשיג הרתעה רבה יותר מצד אחד ודרבון רב יותר להגשת תביעות מצד אחר . כיוון שני הוא הגברת מקרי העברות נטל ההוכחה כדי להקל את הוכחת התביעות המוגשות . כיוון שלישי הוא הגברת הפעילות של ארגוני החברה האזרחית הערביים בתחום האכיפה של איסור אפליה בתעסוקה . ארגונים אלה יכולים להניע את החקיקה בדרך של הגשת תביעות אזרחיות לבתי הדין לעבודה בגין אפליה של פרטים על רקע לאום . כל הכיוונים הללו נכונים כשלעצמם , ובהחלט ייתכן שיש בהם כדי לשפר את מידת האכיפה . עם זאת , הם נשארים בתוך גבולותיה של הגישה המשפטית הקיימת . לעומת זאת , בפרק זה אציע גישה תשתיתית יותר להתמודדות עם היעדר האכיפה של איסור האפליה על רקע לאום . גישתי תבקש להידרש לגורמים לכשלים , כפי שהוצגו בפרק הקודם , היורדים לשורשו של מנגנון האכיפה ואפילו להגדרה הנורמטיבית של האפליה . בכוונתי לפתח כיוון אחר שמציע שינוי המצע התאורטי לרגולציה של שוויון ההזדמנויות בשוק התעסוקה . חל...
אל הספר