תפיסתם הכללית של אנשי 'ווסחוד , ' ובראשם לנדאו ודובנוב , היתד , כי מהות היהדות תתגלה ותתפשט בקרב האינטליגנציה היהודית והמוני העם על ידי התפתחות חקר ההיסטוריה היהודית והפצת ידיעתה . כאשר ניסה אחד העם לחלוק על דעה זו בכתבו במאמרו 'עבר ועתיד' ' ) הפרדס' תרנ"ב , ( כי ההתעניינות בעבר , ורק בעבר , אינה אלא סימן לזקנת העם ותשישות כוחו , ובהדגישו את חשיבותה של מטרה חיובית בעתיד , שאליה ישאף העם , כתנאי להתעניינות בעבר , כתב ש . דובנוב ב'ווסחוד : ' 'הקו המציין מחשבה נעלה ותיאורטית הוא היחס ההכרתי אל העבר , כלומר שאיפה לא רק למטרה מעשית מסוימת אלא להכרה עצמית . השאיפה הזאת היא אות לבגרות ולא לזיקנה . ביסודותיה הטהורים יכולה ההכרה ההיסטורית להביא לעם חיים בהווה ובעתיד ולשמש להם בסיס טבעי זאת הבינו אחינו המשכילים במערב , ולכן נותנים הם ערך כה גדול להכרת העבר ומקימים ארמונות נשגבים להיסטוריה ולעבר שלנו . אין זה אות לזיקנה ולשקיעה בנירוואנה , כפי שחושב אחד העם , אלא שאיפה לחיים רוחניים מלאים , לחיזוק האורגאניזם הלאומי שלנו באותם מיצי החיים שלא ייבש מקורם באילן רב הדורות של ההיסטוריה שלנו' . 52 בהתא...
אל הספר