בעיית הרבנות והתיקונים בסדרי החיים הדתיים עמדה על הפרק בחוגי המשכילים ברוסיה מאז שנות הארבעים , כאשר הוקמו ביזמת המשכילים ובעזרת הממשלה 'בתי המדרש לרבנים' הממשלתיים בווילנה ובז'יטומיר . כבר עמדתי בקצרה בפרק השמיני ( פרשת י . ל . גורדון וש . דובנוב ) על השתתפותו של 'ווסחוד' בפולמוס תיקוני הדת בראשית שנות השמונים . אם כי נתן 'ווסחוד' ביטוי גם לדעות קיצוניות מעל לדפיו , הרי בעיקרו של דבר היתד . דעת עורכיו כדעתו של י . ל . גורדון , ש'הריפורמה יכולה להיעשות רק על ידי מועצת רבנים משכילים ואנשים בעלי השכלה חילונית הבקיאים בתורת ישראל . אם בזמן הזה אין לנו מספר מספיק של אנשים כגון אלה , אפשר שיבואו ועתידים הם לבוא כעבור דור אחד או שניים — — עלינו לעזור בכל התלוי בנו להתקדמות תנועת ההשכלה ולהאיץ בעבודת ההכנה לרפורמה' . לאחר כמה שנים של דיון בבעיית תיקוני הדת לא סר אמנם 'ווסחוד' מדעתו , כי 'בעיית התיקונים בדת גמלה בין יהודי רוסיה עד כדי כך , שמבטיחה היא לתפוס בזמן הקרוב , לאחר פתרון בעיית שיווי זכויות , מקום ראשון בכל ענייננו' * אבל טיפולו בבעיה עדינה זו קיבל אופי מתון , אבולוציוני ולא מהפכני...
אל הספר