אבל אם פסח 'ווסחוד' על שתי הסעיפים , על ההתבוללות ועל הלאומיות , הנה בנוגע לשאיפותיהם של 'חובבי ציוך והציונים שבאו אחריהם היתה עמדתו ברורה ובהירה . הניגוד ביניהם לא ניתן לפשרה . 'ווסחוד' האמין בעתיד היהודים בגולת רוסיה , הם — כפרו בו . הם שאפו לתקומת מדינה יהודית ו'ווסחוד' ראה בשאיפה זו הזיה ודמיון מזיקים . 'ווסחוד' בטח בנצחון הפרוגרס , 'חובבי ציון' לא האמינו בביטול האנטישמיות . את הופעת 'אוטואמאנסיפאציה' לי . ל . פינסקר קיבל 'ווסחוד' בהבעת צער על כך , כי 'אנשים טובים מבני העם הזה ( העם היהודי , ( מאחר שאינם רואים שום דבר מעודד לא בהווה ולא בעתיד הקרוב , הוזים הם על העתיד הרחוק מאתנו יתר על המידה , ועל ידי כך שוללים הם מהעם היהודי את רבים מטובי עסקניו , שלהם הוא זקוק במיוחד עתה , בהפנותם את כוחותיהם לא להשגתן של מטרות ריאליות וקרובות אלא להזיות ולאשליות , אשר במקרה הטוב ביותר , בפעילות שיטתית ועקשנית , באימוץ כל הכוחות יגיעו להגשמתם לא לפני שלוש מאות שנה' מסקנותיו של פינסקר הן שטחיות ודמיוניות , לדעת העיתון , ובכל זאת מוצא הוא בהן נקודה חיובית אחת י ' הוא מניח אפשרות של הקמת עצמאות יה...
אל הספר