אופיו הלאומי של 'ווסחוד' מתגלה לא רק בעצם עיסוקו בהיסטוריה יהודית , בחקר חתנ"ר וכדומה , ולא רק בסיפורים וברשימות שנכתבו ברוח לאומית מובהקת על ידי סופרים כבן עמי , ש . פרוג ואחרים , אלא אף במדור הפובליציסטי שבו . ' ווסחוד' מרבה לדבר על 'האומה היהודית' " ואינו נוהג לקשור את מושג היהודי במושג הדת היהודית , כשם שנהגו רוב האידיאולוגים של היהדות במערב אירופה . אפילו ד"ר ש . גרוזנברג , 'האסימילאטו ר' שב'ווסחוד , ' כותב באחת מסקירותיו ? 'תהיה מה שתהיה המחשבה על היהודים , כולם מכירים שהם עם ( Ham-ia ) יחיד במינו , שאין דומה לו בתקופתנו ובתקופות שעברו . רבים הם הפילוסופים וההיסטוריונים שהגיעו למסקנה , כי העם היהודי בכללו הוא בלתי מנוצח ויחיה חיים לאומיים עד סוף כל הדורות' . 'בשבילנו , היהודים' — כותב הוא ברשימה לכבוד יובל השבעים של גרץ '— יש להיסטוריה ערך רב יותר מלכל עם אחר , היא משמשת הדבק העיקרי , ואולי אף היחידי , המחבר את כל פזורי האורגאניזם העממי שלנו לאחדות שלימה . במידה שיודעים אנשים יחידים בני העם היהודי את ההיסטוריה הלאומית שלהם , כן חזקים קשריהם עם גוף האומה , כן חיה ומבוססת היא הלאו...
אל הספר