חוויית הרעם המקראי המתגלגל עד ל'מרדוקי אפסים' לא היתה המקור היחידי לסצנות האנגוגיות בכתבי גנסין , כשם שמקורותיה של דת ישראל וסמליה לא היו המקורות והסמלים היחידים או העיקריים ששימשו את גנסין בסצנות אלו . נוח היה להתחיל לדון דווקא בקטעים או בסצנות הקשורים בחוויה זו , מפני שנקודת המוצא של המיתוסים היהודיים המקראיים נראית טבעית והגיונית אצל סופר עברי שגדל בעולמה של חסידות חב"ד , בצל אביו הרב , בסמיכות לטקסטים היהודיים הקדושים , מתוך תחושה ב'רזים' וביסודות הטמירים' אשר כאילו היו ממלאים את 'הכתבים המפרכסים' האלה ( מהרהורי אוריאל אפרת על כתבי הקבלה של אביו . ([ 256 ] אולם נוחות מסוימת זו אסור לה שתגביל את הבנתנו בסוגיית משמעותו ורוחב התפרסותו של הרובד האנגוגי בכתבי גנסין . כשם שלא נוכל להבין את ההקשר הספרותי בכתבים אלו מבלי שנגלה שהקשר זה מעמת את ביאליק עם הומרוס ואת התלמוד והמדרש עם קאנט , שופנהאואר וניטשה , כן לא תובן משמעותו של ההקשר האנגוגי מבלי שנראה כיצד הוא מעמת את התנ"ך עם הברית החדשה , ואת שתי הבריתות , הישנה והחדשה , עם המיתולוגיה הפגנית . שלוש הדוגמאות הבאות מוקדשות אפוא לאיור זיקת...
אל הספר