הסתעפותו של הדיון מאפשרת ואף מחייבת קיצור בסיכומו . מן הדברים שנאמרו עד כה בדרך ההכללה ובדרך ההדגמה המפורטת מתבקשות שלוש מסקנות . א . מבחינה כמותית ( יחסית להיקף היצירה , ( מבחינת הגיוון , ומבחינה ערכית סגולית , גנסין הוא לפי שעה המספר העברי אשר הביא למיצויו המרבי את השימוש בהקשר הספרותי , במובן שיוחס לו כאן . לפניו וגם אחריו לא נמצא בספרותנו מי שהקנה להקשר הספרותי מעמד כה מרכזי ביצירתו ומי שניצל אותו ניצול מקיף כל כך להבליט את מקומה של היצירה בתוך המסורות הספרותיות השונות ולהשתמש בה כזירה להתמודדות עם שאלת ערכה ומשמעותה של הספרות . אמנם קדם לגנסין בספרותנו וירטואוז ההקשר הספרותי היהודי , ש"י אברמוביץ ( מדובר ביצירתו העברית , הנבדלת מן הבחינה הנדונה הבדל רב מיצירתו היידית , ( ואחריו הופיע ש"י עגנון , ששליטתו בז'אנר של הפרודיה הספרותית הרצינית ( בסיפוריו שנכתבו בנוסח סיפורי היראים ) ובשזירת הציטטה והרמיזה למקורות הספרותיים היהודיים המסורתיים מכל הדורות גדולה מזו של כל סופר עברי אחר . אברמוביץ ועגנון — כל אחד לפי דרכו ובהיקף האופייני לו — אף העמידו יצירות שלמות משלהם או פרקים ביצירותיהם...
אל הספר