נא ] את הסיפור 'בגנים' כתב גנסין בימי שיא כוחו ופדיונו , ומבחינות רבות התגלתה בו אמנותו הסיפורית במלוא בשלותה . ובכל זאת עלה בגורל הסיפור מה שעלה בגורלן של כל יצירות גנסין , אשר לא חדרו משום מה לתחום האקסקלוסיבי של ארבעת הסיפורים העיקריים — 'הצדה , ' בינותיים , ' 'בטרם' ו'אצל . ' עם הופעתו בסוף שנת , 1909 בקובץ 'ספרות' בעריכת דוד פרישמן , זכה לשתי תגובות ארעיות בעיתונות . האחת , של 'איש עברי' ( יוסף קלוזנר , ( שהופיעה ב'השילוח , ' שיבחה אותו כסיפור מקורי 'גם בתוכנו וגם בסגנונו ככל מה שיוצא מעטו של סופר צעיר זה בשנים האחרונות . ' הביקורת הבליטה במיוחד את קסם התחביר של ה'פראזות' הארוכות , ש'איזה צל ואיזה סוד , ואיזו צער כבוש משתרע עליהם , ' וגם את דרכו של המחבר בשימוש מרובה ( אמנם עד כדי הפרזה ) ומוצלח בתוארי פועל חדשניים , כגון 'קרא התרנגול צרודות וארוכות' ( קלוזנר , תר"ע-תרע"א : . ( 470 התגובה השנייה , של ' ניצוץ' ( י"ל ברוך , ( שהופיעה ב'הד הזמן , ' גינתה את הסיפור בלשון חריפה והאשימה את המחבר בשאיפה 'חולנית לאוריגינאליות , ' אשר קלקולה מתגלה במיוחד באפקטים סגנוניים זרים ומוזרים : שימ...
אל הספר