נא ] קובץ סיפוריו הראשון של גגסין , 'צללי החייס' , ( 1904 ) הוא האסופה היחידה שכינוסה ועריכתה הן משל המחבר עצמו . לפיכך יש בעיון בו משום הזדמנות לבירור דרכו של המחבר בהרכבתה של מערכת סיפורית שתכניתה רחבה ומקיפה מתכניתו של כל סיפור וסיפור . הדיון לא יוגבל אפוא להערות על כל אחד מסיפורי הקובץ — 'ג'ניה , ' 'מעשה באותלר ו'שמואל בן שמואל' — אלא ייצא מנקודת מוצא שעיקרה הן ההבנה שהספר בשלמותו הוא יחידה אוטונומית ביצירת גנסין ומערכת סיפורית אחידה , והן ההכרה שנודעת חשיבות מכרעת ליחסי הגומלין הנרקמים בין שלושת הסיפורים ובין כל סיפור לשני מלוויו . כמו כן ישתדל הדיון שלא להיענות לפיתוי לעמת את הסיפורים ואת הספר כולו עם יצירת גנסין ה'בשלה' — פיתוי שהוביל מבקרים רבים לעסוק בסיפורי 'צללי החיים' לא כשהם לעצמם , אלא בעיקר כאילו היו מבוא ניגודי או המשכי ל'הצדה' ולסיפורים שבאו בעקבותיו . סיפוריו הראשונים של גנסין , אשר למעלה מחמישים שנה נמנעה הביקורת כמעט לגמרי מן הדיון הענייני בהם , כאילו היו מוקצים מחמת בוסר מוחלט , זכו להתעניינות מה בעשור האחרון , עם התעצמותו של הדיון הביקורתי המחודש ביצירת גנסין בכלל...
אל הספר