פרק רביעי: הקוסמוס של אריסטו

התכלית בטבע לפי אפלטון —הגישה התכליתית של אריסטו — הדינאמיקה של אריסטו . תנועת הכוכבים —התנועות הטבעיות — מהירות וכוח . חוק הנפילה—שלילת הריק . מקום ומרחב . סופיות הקוסמוס —השפעת אריסטו על הדורות אחריו . בקורתו של תיאופראסטוס כי גבהו שמים מארץ כן גבהו דרכי מדרכיכם ומחשבותי ממחשבותיכם [ ישעיה בה , ט ] משנתו הפיםיקאלית של אריסטו קבעה הלכה לשישים דור . לא היתה אישיות אחרת כמותו בתולדות המדע , ומעטים בלבד היו בתול דות התרבות , שהשפיעו השפעה כל כך עמוקה וכל כך ארוכה על דרכי המחשבה של הדורות שלאחריהם . וכבר בתקופה העתיקה קיבלו השקפו תיו , או הדעות שנאמרו בשמו , גושפנקה של סמכות עליונה , שרק יחידים העזו לסטות ממנה . ההתחרות בין תורתו לתורת אפלטון בסוף התקופה העתיקה ובראשית ימי הביניים לא פגעה למעשה בסמכות זו , שהרי חילוקי הדעות לא היו בולטים בתחום מדעי הטבע . פרשניהן הראשיים של שלוש הדתות הגדולות מיזגו לסוף את עיקרי הפילוסופיה של אריסטו עם השקפת העולם הדתית , וכך הפכו את כל הפילוסופיה הזאת כולה , לרבות הפרשה הפיסיקאלית והקוסמית שבה , להלכה שאין להרהר אח ריה , להלכה למשה מסיני , כביכול . הת...  אל הספר