בשנת 1835 סקר גייגר ב'כתב העת המדעי לתיאולוגיה היהודית' את 'היסטוריה כללית של העם הישראלי' מאת יוסט , שהופיע שלוש שנים לפני כן . לדעתו הקדיש יוסט תשומת לב רבה מדי ל'היסטוריה האזרחית' של היהודים — כלומר , לתיאור המאורעות ההיסטוריים — בהשוואה להתפתחות האידיאית של היהדות . 'ההיסטוריה האזרחית של היהודים בתקופה הזאת , ' כותב גייגר בהתייחס לימי הבית השני , 'כל עוד היו עם , מציגה תמונה מכוערת של משפחת שליטים מסוימת וחלשה [ החשמונאים , [ ושל שבט נוכרי , המורכב עליה , הסותר את כל שאיפות העם [ בני הורדוס , [ ובמיוחד תמונת מאבקו חסר התקווה נגד האימפריה הרומית הבולעת הכול . עם חורבן הבית נשארת כל ההיסטוריה החיצונית רק שרשרת עוצרת נשימה של מצוקה ודיכוי מרושע' . בכל ההתרחשות ההיסטורית החיצונית לא מצא גייגר את 'רוח ההיסטוריה' ולא 'עקרון של התפתחות ; ' חשיבותם של המאורעות ההיסטוריים רבה רק במידה שעיכבו או כיוונו את ' ההתפתחות הדתית' של היהודים . להערכה הזאת נשאר גייגר נאמן גם כעבור כ 30 שנה , כשהרצה את הרצאותיו הפופולריות . כאמור , הן התקיימו בפרנקפורט בשנים , 1865—1863 ואחרי כן בחורף 1871 — 1870 בבר...
אל הספר