צירופם של אברהם גייגר ושמשון רפאל הירש לדיון על דרכה של ההיסטוריוגרפיה היהודית בעת החדשה דורש הסבר . אין ספק , שתרומתם העיקרית לחיי הרוח לא היתה בתחום הזה ; אולם בשלב מסוים של הגותם התייחסו שניהם להיסטוריה היהודית , ודעתם השפיעה רבות על שני המחנות — כלומר , כל אחד במחנהו — שפילגו בהדרכתם את הציבור היהודי החל באמצע המאה הי"ט . תנועת הרפורמה , מצד אחד , והתנועה הניאו אורתודוקסית , מצד שני , ראו בהם , כל אחת באיש שלה , את מנהיגיהן . אין זה מקרה ששני היריבים , שורשיהם וראשית צעדיהם דומים היו . בצעירותם —גייגר נולד בשנת , 1810 וש"ר הירש שנתיים לפניו — דהיינו , ברבע הראשון של המאה הי"ט , לא התגבשו עדיין הדעות השונות , התגובות לאתגרי העת החדשה , למחנות מוגדרים . מי שנעשו אחרי כן מנהיגים לשני הזרמים המנוגדים רכשו את מטענם הרוחני הבסיסי בדרך המסורתית : בחיק משפחה חרדית , ב'חדר' ובישיבה — אם גם תוך כדי השלמה בגימנסיה ובאוניברסיטה : סימן לחדירת רוח הזמן . גייגר והירש אף נפגשו במקרה באותה אוניברסיטה בבון , והתיידדו , כי עדיין לא נפרדו דרכיהם , ומטרת שאיפתם אחת היתה ; לסייע לאחיהם במאבקם על קיום יה...
אל הספר