מתוך רשימת המשתתפים בשולמית בולטת העובדה , כי מרבית המאמרים ההיסטוריים לא נכתבו על ידי 'משכילים' מגרמניה , כי אם על ידי סופרים , שהשתייכו להשכלה הפראגאית , בעלת האופי המיוחד . הצעירים היהודים של החוג הפראגאי , שקלטו את הדי המאמצים להחייאת הזהות הלאומית הצ'כית , חיפשו אף הם דרכים להגברת תודעתם העצמית . שלא בחבריהם במערב , שהיו טרודים בהסבר פילוסופי של קיום העם היהודי לנוכח השפעת הדיאיזם , ביקשו הם הזדהות עם גורל עמם , ולכן נמשכו אחרי תולדות ישראל . בהשפעת הזרם הרומנטי בספרות העדיפו את ימי הביניים — אף זאת בניגוד ל'משכילי' ברלין , שאותם הלמה האידיאליזציה של תקופת המקרא . החוליה , שקשרה את שתי ההשקפות השונות , היתה קודם כול הלשון הגרמגית , שגם הפראגאים נהגו להזדקק לה . לא עמדה לרשותם במה ספרותית משלהם , כי על אף ריכוזם ופעילותם הרבה בתחומים שונים לא הצליחו לקיים ביטאון — פרט לניסיון קצר להוציא לאור ירחון גרמני באותיות עבריות , 'יידיש דייטשע מאנאטשריפט , ' שהופיע בשנת . 1802 בירחון זה פרסם אלמוני , שחתם כאות , 'ל ביוגרפיה של יוספוס פלביוס . המאמר נדפס בשני המשכים במדור 'תולדות חיי אישים גד...
אל הספר