פרידריך גונדולף , ההיסטוריון של הספרות בגרמניה , יהודי מצד האב—היה גם אפוסטול . במשך עשרים וחמש שנה היה אחד האפוסטולים של המשורר םטיפאן גיאורגי עם ה'חוג' ו'העולם לאמנות / ומן החשובים והגדולים שבהם , מן הקרובים ביותר לאמן . את האמנות המיוחדת של סטיפאן גיאורגי תפס גונדולף כהוריה בתוך הזרם הבלתי פוסק של ההתהוות . בגיאורגי חזר הרוח והיה לבשר , הצורה החדשה המרחפת ומרפרפת כולה חזרה והיתה לדמות . בתקופה החדשה הכל הוא התהוות , התקדמות , שואף לפזר , ושירת גיאורגי שואפת לכנס . היא שואפת לקפל את העולם כולו תחתיה , לחיות את חיי הנצח ברגע אחד . ואין היא בעצם גם שואפת , מכיוון ששאיפה זו היא גם קיום , הווייה , דמות שלימה של שירת העולם וקסמו . כך תפס גונדולף את שירת גיאורגי , תפס אותה כולה מצד ההווייה . והוא' גונדולף עצמו , היה כולו איש ההתהוות , היסטור יון לפי עיקר מהותו . ולא זה בלבד , אלא שבניגוד לגיאורגי הצר צורות היה גונדולף בעל כוח של אמירה , של דיבור , במובנה הנעלה של המלה הזאת . הוא היה המפרש האמיתי , המעמיק בדברי היוצר , סולל מסילה בהם ונותן ניב לכל הנתון בחביון . כאמורא שלנו הוא דורש במה של...
אל הספר