'האביר בן דמות היגון' וח.נ. ביאליק

בחיי יוצרים גדולים ובפעולותיהם' והעיקר : בפעולות היצירה שלהם , אין שלטון יתר למקריות . בנפשם גובר תמיד הטבע שהוא בהם אלים , והטבע אינו יודע את המקרה . מה ראה ביאליק לתרגם מכל היצירות העולמיות בסיפור , שהוא ידע והכיר והעריץ , רק יצירה אחת , יחידה ואין בלתה , זו של הספרדי הגדול , המציינת גבול בין 'עולם עובר' של אבירות ימי הביניים ובין העולם החדש , שהוא ניגוד לאבירות זו—את ' דון קיכוט' של סרוואנטם ? מה חיבב עליו יצירה זו חיבה יתרה ? ביאליק תירגם או לקח חלק בתרגום דברים מן הפרוזה הסי פורית של הספרות האידית , ואף דברים אלו מתקרבים ברובם לאותו קו שבמופת וכדוגמה לו משמש ספרו של סרוואנטס וה מסלול שסלל בין הנשגב ובין המגוחך , בין הנעלה ובין השפל . כך לקח ביאליק חלק בראש בתרגום 'ספר הקבצנים' של מנדלי מו"ס בצורתו הראשונה בעברית , 'צורת נ' כפופה' ( פישקע דער קרומער , ( כפי שנקבעה בפרקים שנדפסו בשעתם ב'הדור' הרא שון . וכך התחייב באחריותם של התרגומים העברים הראשונים מסיפורי שלום עליכם , שנעשו בהשגחתו ובסיועו , 1 ולכל הפחות אחד מסיפוריו של שלום עליכם הקטנים תירגם בעצמו . 2 ועל פי רוב היו מסוג זה ...  אל הספר
מוסד ביאליק