בחיבור זה ביקשתי להניח יסודות ראשוניים לבחינת המפגש בין שיח זכויות האדם לבין היהדות . פנים רבות יש ליהדות , וכאן התייחסתי להיבטים הנורמטיביים שלה . מגוון מובנים יש לשיח זכויות האדם , והדיון הנוכחי עסק בזכויות הליבה שלו ובתפיסת שיח זה כענף או כביטוי של ערכים מוסריים . ומכאן , מטרתו של חיבור זה הייתה לבחון את יחסי הגומלין בין שתי המערכות הללו . על פי התבנית שהוצעה ( שיש זרמים חשובים בשיח זכויות האדם המאמצים אותה , אף כי איננה בלעדית , ( שיח זכויות האדם הוא גורם מתווך לערכים מוסריים בסיסיים , או — מכיוון שונה מעט — ביטוי תרבותי מסוים לערכים הניתנים לביטוי גם בדרכים אחרות . לאור זאת אני טוען כי ערכים מוסריים שכאלו — בעיקר כבוד האדם וערך החיים — משפיעים על ההלכה לא ביצירתן של זכויות אלא כגורמים מעצבים , כעקרונות משפטיים שיש להם משקל בהכרעה ההלכתית . יש שעקרונות אלו פועלים בצורה ישירה וגלויה , כמו בדוגמה של עקרון כבוד הבריות . ואולם דרך כלל ההשפעה העיקרית שלהם היא פרשנית , עקיפה ולעתים סמויה , במידות משתנות ובגוונים שונים . הביטוי השונה לערכים המשותפים יוצר הבדלים ניכרים ופערים . אינני מתכחש...
אל הספר