ראינו עד כה כיצד עקרונות מוסריים משפיעים על העולם ההלכתי . אין מדובר בהכרח בהשפעה פוזיטיבית ישירה אלא במכלול דרכי השפעה , מקצתן גלויות , ובהן עקרונות מוסריים משמשים מקור ישיר להלכה , ומקצתן האחר עקיפות או סמויות . בהתאם לכך עקרונות אלו מתפקדים בהלכה באופן גמיש , ומשקלם וחשיבותם משתנה ממקרה למקרה , כמו עקרונות משפטיים שאינם פוזיטיביים . מן העבר השני עומד שיח הזכויות . זכויות מטילות חובה על הזולת כלפי המחזיק בזכות , אם כביטוי לבחירה של בעל הזכות ואם כדי להגן על האינטרסים של בעל הזכות ולקדמם . עם זאת , כאמור , יש לראות בשיח זכויות האדם ביטוי לערכים בסיסיים יותר או כגורם מתווך בין החברה לבין ערכים שכאלו . וכך נוצר מכנה משותף חשוב בין ההלכה לבין שיח זכויות האדם , קרי ערכים משותפים המוצאים את ביטוים בדרכים אחרות . מכנה משותף זה מאפשר את מימושן של מטרות משותפות גם אם הדברים נעשים בשפות שונות . ואולם הבסיס המשותף איננו מכסה על הבדלים שאין להתעלם מהם . הללו , כך נראה , נובעים מעצם טיבן של המערכות הנורמטיביות שאנו עוסקים בהן כאן — מערכת זכויות לעומת מערכת הלכתית–נורמטיבית מבוססת ערכים . להבדלים ...
אל הספר