בהלכות מלכים ח , יא אומר הרמב"ם , כבר לפי הדפוסים הקדומים ביותר של משנה תורה : כל המקבל שבע מצוות ונזהר לעשותן , הרי זה מחסידי אומות העולם ויש לו חל ק לעולם הבא , והוא שיקבל אותן ויעשה אותן מפני שציווה בהן הקדוש ברוך הוא בתורה והודיענו על ידי משה רבינו שבני נח מקודם נצטוו בהן . אבל אם עשאן מפני הכרע הדעת , אין זה גר תושב ואינו מחסידי אומות העולם ולא מחכמיהן . נוסחה זו של הרמב"ם הב אה את שפינתה לגזור ממנה , לא על דעתו של הרמב"ם בלבד בעניין מעמדה של החכמה האנושית שאיננה נובעת מההתגלות האלוהית , אלא על דעתם של היהודים בכלל . בפרק החמישי של מאמר תיאולוגי מדיני טוען שפינוזה , שמי שמגיע לדרכי אמת ואפילו בלי אמונת סיפורים ( כלומר במה שכתוב בכתבי הקודש ) זוכה להצלחה . ולטענה זו הוא מוסיף : אמנם דעת היהודים היא בהיפך גמור . שכן הם אומרים שהשקפות אמיתיות ואורח חיי אמת אינם מועילים כלום לאושר , כל זמן שבני אדם בוחרים בהם על פי האור הטבעי כלבד , ולא כתורות שניגלו למשה בנבואה . הרמב"ם מעז להגיד דבר זה בפירוש , וזה לשונו בהלכות מלכים פרק ח , הלכה יא : 'כל המקבל שבע מצוות ונזהר לעשותן הרי זה מחסידי א...
אל הספר