המבקר —כל עצמו אינו אלא סופר , אבל סופר מיוחד במינו . מדרכו לשאוב את נושאי כתיבתו מיצירותיהם של אחרים , והללו אף משמשים לו דחף לכתיבה . מן הקריאה הוא בא אל הכתיבה . אין יצירתו ניזונית אלא מן ההנאה שהוא נהנה מיצירת זולתו . לפיכך נודעת חשיבות לאופן קריאתו בדברי ספרות ולמידת ההנאה שהוא נהנה מהם , כשם שיש חשיבות בזיקתו של האמן אל החומרים , שהוא שזאב מן החיים . כשם שהאמן מחיה ומעשיר את חומר החיים , כר גם יצירתו של האמן—כפי שכבר אמרנו—נודעים לה רחבות , עומק ומלאות יותר לאחר שקרא בה המבקר . ידוע לנו , שכל קורא וקורא משקע משהו משלו בספר המונח לפניו . וכבר שמענו דברי גורנפלד : 'כל קורא חדש ל'האמלט כמוהו כמחבר חדש , שקם לו . ' אם נכונים דברים אלו לגבי כל קורא וקורא , על אחת כמה וכמה הם נכונים לגבי אותו קורא שנעשה סופה לאמור : לגבי המבקר . המבקר הריהו הטוב , הפעיל והפורה בקוראים . לפיכך צריך הוא , יתר על כולם , להעשיר ולהפרות את היצירה , שהוא קורא בה . יצירת האמן היא החומר של המבקר' אבל מתור כך דווקא אורבת לפתחו של המבקר אותה סכנה עצמה . שהאמן חייב להישמר ממנה בשעה שהוא שואב את חומר יצירתו מן ה...
אל הספר