עוד על הספרות ועל הקורא הפרוליטארי

אילו נתבענו לכל שאמרנו לא בשמה של הספרות , אלא בשמה של המהפכה בלבד , זו שכבר באה לעולם ואפילו זו שעתידה לבוא , היה הדבר מתקבל , במעט או בהרבה , על דעתנו . אפשר היה לומר : אמנם , לא תצמח לה לספרות תועלת מרובה אם תניח להם , —לרעיון המופשט למדי של המהפכה לעתיד לבוא או לשלטון הממשי יותר של המהפכה בהתגשמותה — לבלעה על קרבה ועל כרעיה , אלא שאין ברירה בידינו . אלוהי העתיד — כמוהו ככל האלים —קרבנות הוא תובע , גם קרבנות הרוח , וחובה עלינו להקריבם לפניו . רשאים אנו לפלפל ולטעון : הן , לאמיתו של דבר , אין האדם קיים בשביל הספרות , אלא הספרות קיימת בשביל האדם . תובעת ה'הרמוניה לעתיד לבוא של האנושות , לא בלבד ' דמעות ילדים' ודם של מיליוני מבוגרים , אלא גם את הגבלת חירותה של צורת האמנות ואת פיקוח המפלגה על הספרות — אין לנו אלא לכוף את ראשנו ולהיכנע כניעה טראגית בפני צו ההיסטוריה 1 לא תהא בנמצא ספרות של אמת , חפשית ורבת אנפין במשך תקופה מסוימת , האם ברירה בידינו ? הן ניתנה הרשות לדרוך ברגל גאווה על עיקרי החופש , השוויון והאחווה לשם נצחונם של עיקרים אלה בעתיד ; שמא כדאי גם לנו לוותר , לפי שעה , על השי...  אל הספר