עונג לא "שכח ותועלת ממושכה —כן , זה העונג וזו התועלת שאנו מפיקים מספרים טובים , שעה שאנו קוראים אותם כהלכה . עשויים אנו לשכוח את השמות והפרטים , ואפילו את האידיאות של המפר , אבל לא את השעות שבילינו בו ולא את שמחת השעות האלו , ולא את הפלא והעומק שבהן . שעות אלו קבועות בזכרוננו כאירוע ללא אח וללא חבר , כיום טוב . הן משומרות בהרגשתנו ובמחשבתנו , אפילו כשאיננו זוכרים בדיוק מה שקראנו , על אחת כמה וכמה כשדבר זה זכור לנו . הן משומרות — וזה העיקר , זה ההפרש הנכבד ביותר בין אותם רגעי רוויה מלאים שבחווית הקורא האמיתי לבין אותן שעות רזון , שמבלים אותם קוראים , שהספר אינו להם אלא תחבולה לטרוד את הזמן . הקורא האמיתי אינו טורד את הזמן ; אדרבה , הוא משמרו . הוא שומרו כזכר מבורך — ולא רק כזכר בלבד . אותם רגעי דומיה והפלאה , שיבלה בחברת ספרים טובים , הם רגעי הפראה , רגעי הזנת הנפש . כלום אפשר להם שייכחדו ? כל הזן ומפרה ומעשיר את רוחנו שייך לעצם הווייתנו , להווייתנו שבעתיד , להתהוותנו . ספר נבוב או אפילו ספר טוב , שקוראו הוא נבוב וריק , חולף כצל עובר ומניח אחריו חלל ריק . מספר טוב אנו פורשים רוויים —לא ...
אל הספר