אפילו הקורא המשכיל דרכו להסתפק , לעתים קרובות , במה שהוא קורא . שאלתו היא : 'מה לקרוא ' ? ולא 'כיצד' ולא 'על שום מה ' ? יותר משהוא משתוקק לדעת את נפש הקורא , הוא משתוקק לדעת את סוד הכתיבה ; אף על פי שזו נפשו שלו , או דווקא משום כן / שוכח הוא , שאין בידיו מפתח אחר לתעלומת המשורר , אלא זה המוצנע בקריאה שהוא קורא . המשורר עשוי שידע טיבה של שירה מנסיונו שלון ואם לא יוכל להבינה , מכל מקום יכול הוא להרגישה . אולם הקורא , מה יידע הוא על שיר בטרם קריאה ? ומה לאחר שקראו ? האם ידע את השיר ? אין הוא יודע אלא את הרושם של הקריאה . יצירתו של המשורר אינה קיימת לו לקורא אלא על ידי ההנאה שהוא נהנה מן הקריאה . אם מבקש הוא להזדקק לעניין היצירה , על כורחו שיהא מעמיק בסוד התפיסה , שהיצירה נתפסה לו . משהוא רוצה לידע מהו לו הסופר , עליו , על הקורא , לדעת מה יבקש ומה ימצא אצלו . עליו להתחיל ממנו עצמו , ושאלה ראשונה , שעליו לשאול את עצמו , היא : על מה ולמה הוא קורא ? כשיתברר לו עניין זה , לא יתקשה גם במתן תשובה על השאלות : מה לקרוא והיאך לקרוא ? הימה' וה'אין" של הקריאה תלויים בטעם , אותו טעם המביאנו לידי נטילת...
אל הספר