הסבר הגיוני ומשכנע יותר של תפקיד ה'שטערנטיכל' ברומאן של אקסנפלד הציע מאיר וינר . הוא מייחס למוטיב ח'שטערנטיכל' מעמד גבוה בהרבה מזה אשר ייחס לו קודמו . בניתוחו , המבוסס גם הוא על הנחות מארכסיסטיות , אין הוא מגיע לפירוק קיצוני ומלאכותי של הקומפוזיציה ברומאן כדוגמת עריק . אין בו משום הפלגה והפרזה בקביעת הערך האמנותי של הסיפור . אדרבא , בכל דיוניו בספרות היידית במחצית הראשונה של המאה הי"ט הדגיש וינר את ההבדל שבין ה'ריאליזם הפרימיטיבי , ' האופייני , לדבריו , לכמה מן היוצרים המובהקים בתקופה זו ( ולאקסנפלד במיוחד , ( לבין הריאליזם האמנותי המורכב והעשיר של יצירת אברמומיץ . במסגרות דיוניו הסטיליסטיים , הצורניים והאידיאיים כאחד שב ועמד על החשיבות המכרעת , שנודעה בעיניו דווקא לעומק העיצוב האסתיטי ביצירה הספרותית , כפי שזה נתגלה בספרות יידיש החדשה קודם כל בכתבי אברמוביץ ויורשיו הגדולים . אהדתו ההיסטורית לחלוציותם של המשכילים היידיים המוקדמים ולעמדה ה'מתקדמת' שנקטו במסגרת המאבקים החברתיים והאידאיים של זמנם לא העבירה אותו על דעת החשיבות הזאת . עם זאת , היטיב להבחין גם באיכות האמנותית של יצירות מוקדמ...
אל הספר