שאלת שיתופם של יהודים שאינם שומרי מצוות במסגרת הארגונית הקהילתית עלתה במרכז אירופה לפני כמאה וחמישים שנים . בשלהי שנות השישים של המאה התשע עשרה , עמדה היהדות בהונגריה ובגרמניה בפני דילמה של שיתוף פעולה בין אורתודוקסים שומרי מצוות לבין נאולוגים או רפורמים ( עוברי עברה , בעיני האורתודוקסים . ( ברקע הדילמה עמדו חובת ההשתייכות של כל יהודי לקהילה וכפיפות הקהילה המקומית לארגון–העל של הקהילות . לו היו פערים קלים בין הקהילות , ניתן היה לממש נורמות אלו בנקל . אולם הניגודים , שהתחדדו והלכו , בין אורתודוקסים לבין נאולוגים ורפורמים , הקשו מאוד את ביצוע המשימה הזו . מנקודת מבטם של האורתודוקסים עלו שתי שאלות : כיצד ישתפו פעולה הם — שומרי המצוות עם האחרים — שאינם שומרי מצוות ? וחמור מכך : האם יוכלו שומרי מצוות לקבל את מרותם של עוברי עברה ? הקונגרס של ארגון–העל של הקהילות בהונגריה , שהתקיים בשלהי , 1868 הקצין את השאלות והעמיק את הפערים . הקונגרס חייב שיתוף פעולה בין " יראים" ו"שומרי אמונים" לבין " חופשיים" ועל רקע זה התנהל פולמוס חריף : היו שקראו לפרישה ( פפי r פ us ד ) של 317 יעקב כ"ץ , הקרע שלא נתאח...
אל הספר