היהדות , כפי שנתפסה במהלך ההיסטוריה , הייתה חבילה זהותית אחת , שמרכיביה השונים — דת , לאום , חברה ותרבות — אחוזים זה בזה לכאורה לבלי הפרד . לו נשאלו יהודי הדורות בדבר מהות יהדותם יש להניח כי המרכיב הדתי היה מקבל מקום של בכורה בתשובותיהם , וזאת בין שמדובר בחיים בצלו של מקדש או בחורבנו , בקיום ריבוני או בתנאי שיעבוד , בתור זהב או בעת ניוון , באירופה , באפריקה או באסיה . והנה , במאתיים השנים האחרונות לערך , החל בסופה של המאה השמונה עשרה , נתפרדה החבילה הזהותית . מכאן והלאה חלק הארי של היהודים המעוניינים בשימור זהותם היהודית מדגישים את הלאום , את החברה ואת התרבות , אך אינם מייחסים חשיבות למרכיב הדתי–הלכתי . בניגוד לפורשים מדרכה של ההלכה בדורות עברו , שבדרך כלל התרחקותם מהדת סימנה את רצונם להתפשט מזהותם היהודית הכוללת , המוני היהודים שבוחרים בדורות האחרונים באורח חיים חופשי ממחויבות הלכתית — ה"חילונים" — אוחזים בזהות יהודית מלאה ובלתי מתפשרת . היהדות הלא דתית היא , עבור רבים , סיבת הקיום ; עניין שעליו הם מוכנים למסור את נפשם . ההלכה לדורותיה עסקה רבות בהיבטים שונים של קיום יהודי של מי שאינם...
אל הספר