משקלה המספרי של הסיעה האנטישמית בבית הנבחרים היה זעום . היחס כלפיה מצד המפלגות האחרות היה עוין והן התעלמו מעצם קיומה . אישטוצי קבל במרירות על יחס זה , שהתבטא בין השאר באי בחירת איש סיעתו לאחת מהוועדות . בייחוד פגע בסיעה יחס האיבה מצד מפלגת הממשלה , שהעיתונות שלה התריעה על הסכנה הכרוכה בפעילות האנטישמים . היחס העוין כלפי האנטישמים בפרלמנט העמידם במצב קשה , אך לא היה בו כדי לקפח לחלוטין את חשיבותם הפוליטית . כפי שראינו , הצליחו צירים אנטישמיים בודדים בפרלמנט הקודם לעורר תסיסה סביב "השאלה היהודית" ולהגיע להשפעה על דעת הקהל . סיעה פרלמנטרית מלוכדת , גם אם קטנה במספרה , יכולה היתה לפעול בכיוון זה ביתר אינטנסיביות . אולם הסיעה האנטישמית לא היתה מלוכדת . גורמי הפירוד מצויים היו בה מראשיתה , ודבר זה התיש את כוחה . נאמני ה"פשרה" ומתנגדיה לא יכלו לבוא לעמק השווה , אף שבתוכנית המפלגה ( סעיף ( 12 ניתנה יד חופשית לחבריה בשאלות פוליטיות כלליות . ניגודי הדעות באו לביטוי מיד עם פתיחת הפרלמנט . כראשי הסיעה נבחרו שניים , אחד מתומכי ה"פשרה" ואחד מהנוטים למפלגת העצמאות . הימנעותו של אישטוצי , המנהיג האנטי...
אל הספר