המושג , מיישב יהודים על הקרקע , שלא כמו החוכר , מוגדר למדי . בשנת 1832 פורסם חוק , המקנה זכות לאזרחות כבוד ליהודים אשר הצטיינו במדעים , במסחר ובאומנויות , והחוק משנת 1835 קובע במפורש , שיהודי הקונה קרקע ומיישב עליה לפחות 50 נפש מבני דתו , זכאי לאזרחות כבוד לעצמו , ובעד הקמת מושבה בת 100 גברים הוא זכאי , כעבור שלוש שנים מעת התנחלותם , לאזרחות כבוד העוברת בירושה . חוק זה אושר שנית בשנת . " 1845 בחוקים האלו היה לכאורה פיתוי רב לעשירים , אד נראה שאלו שהקימו משקים שהוכתרו בהצלחה , מניעיהם לא היו פוליטיים או כלכליים אלא אידיאולוגיים . אלו שביקשו חשבונות של תועלת נרתעו , כפי הנראה , מפעולה או שלא היה לפועלם קיום , ואף שמותיהם נשכחו עד מהרה מזכרון בני דורם ולא השאירו עקבות בספרות . זלמן פוזנר נרשם בספרות כ'ראשון אשר השיג הרשיון לקנות אדמה בארצנו' וכמיישב לדוגמה ולמופת . בשנת 1835 חילק את קרקעותיו לעובדים היהודים חינם , ואף הוסיף לכל משפחה מענק כספי , בית , כלים ובהמה . בהתחלה העסיק נוצרים כעזר ליהודים , למען ילמדו מהם היהודים עבודות השדה . בתקנותיו הגביל את תנועת המתיישבים והכניס סדר ומשמעת במ...
אל הספר